Chronos Before the Ashes

Chronos הוא משחק בסגנון ה-Dark Souls, מסופר על דרקון שהחריב את האנושות ומאז השורדים שולחים נציג אחד שינסה להרוג את הדרקון כדי להשיב את העולם לקדמותו. הגיבור הנשלח יישלח לממד ממנו הגיע הדרקון, שם הוא יצטרך לפלס את דרכו בין מבוכים ומפלצות, הרבה חידות וקרבות שמטרתם היא לחסל את הדרקון השולט כעת על העולם.

למעשה, Chronos הוא עיבוד מחודש למשחק באותו שם, שיצא רק ל VR ב 2016. כמו כן, הוא מתרחש באותו עולם המשחק של Remnant: From The Ashes, שיצא כשנה לפניו.

בגרפיקה קלילה, מכניס Chronos את השחקן אל סגנון משחקי הדארק סולס למיניהם. הנוסח הוא אותו נוסח מוכר של קרבות מאתגרים, כאשר כל היתקלות עם האויב הוא לרוב אחד על אחד, והקרבות מכריחים את השחקן לחשוב טוב טוב לפני כל מהלך. וכמובן כמו בכל משחק סולס בכל פעם שדמות הגיבור תמות, היא תתבגר בשנה. ההתבגרות משליכה באופן ישר על הפיזיקה של הדמות, הנטייה שלה לבחור באופן הפיזי לעומת הראש והכישוף למשך 80 שנים. בכל עשור תינתן לשחקן לבחור בתכונה נוספת בהתאם לגילה של הדמות. הדמות הצעירה יותר תזכה לפתח יכולות קרב ושימוש בכלי נשק כבדים הדורשים מאמץ פיזי רב, לעומת הדמות המבוגרת יותר אשר תעדיף להתמקד בקסמים או בכלים קלים יותר. מכניקת הגיל דורשת מן השחקן לתכנן כל ניסיון בזהירות יתרה, וזאת מפני שהדמות שלו הולכת ונעשית מוגבלת יותר עם הזמן החולף. אין בחירת תפקיד בתחילת המשחק, הכול עניין של גיל הגיבור.

לעומת Remnant: From The Ashes שבחר להתמקד יותר במכניקת ירי, Chronos מתמקד אך ורק בקרבות בידיים, ומאוחר יותר גם בקסמים.

מכניקת הקרבות די פשוטה – יש התקפה מהירה אבל היא גם בעלת נזק נמוך יותר, והתקפה איטית אבל הרבה יותר חזקה, התחמקות, הגנה, הדיפה. הכול עניין של הטיימינג הנכון. בנוסף יש את גם את אלמנט השימוש בקסם במהלך הקרב, וזה מתבצע בכמה דרכים שונות. הדרך הראשונה היא בטעינה של המכה החזקה, השנייה היא באמצעות התחמקות או הגנה בתזמון מדויק והשלישית באמצעות טעינה של מד הקסם, שמתמלא על ידי כל פגיעה שלנו באויב, או בהדיפה\התחמקות ממנו. מכאן זה רק עניין של פרקטיקה. אין ספק שבהתחלה תמותו הרבה, אחר כך זה הופך לאינטואיציה מתי לחמוק, להדוף ואיך לתקוף.

בשונה משאר משחקי סולס, ההתקפות בקרונוס אינן דורשות סיבולת (Stamina). רק ההגנות ישתמשו במד הסיבולת.

ויש לרשותנו גם את אבן הריפוי זו היא אבן שמסוגלת לרפא את הגיבור מפצעיו. אבל שימו לב ניתן להשתמש בכל אבן רק פעם אחת, והן מתחדשות רק בעקבות מות הגיבור. ואז הוא יתחיל מאבן הפורטל האחרונה שבה השתמש, כאשר כל האויבים חוזרים.

יש לציין שתנועת הגיבור יכולה להרגיש דיי כבדה ואיטית מדי ביחס לפעולה ולנשק שלו. אפשר להבין את רצון המפתחים ליצור אתגר בכל קרב, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון תנועת הגיבור בצורה דיי חסרת היגיון, לפעמים זה מרגיש ממש מוגזם ומיותר. הנפת חרב או גרזן לא חייבת להיות מלווה באיטיות או כבדות כל כך מוגזמת.

הקרבות באופן כללי מרגישים קלילים יותר ומופשטים, אך יש צורך בלימוד דפוס הלחימה של כל אויב על מנת להילחם בו ביעילות.

השחקן יבקר במקומות רבים, עם המון חידות ומבוכים. אתם הולכים להיות מופתעים מהגיוון באזורים ובחידות, הן מתוחכמות ומעניינות והיוצרים עשו עבודה טובה בהטמעתן של חידות בכל אזור. האויבים גם מגוונים, ולכל סוג יש דפוס לחימה שונה שצריך ללמוד. אמנם מבחינת העיצוב הם נראים קצת כמו גושים עם ידיים ורגליים, אך יש גם כאלו שנראים מעניינים ומרתיעים.

עם הזמן והסיור בין האזורים, תמצאו כלי נשק חדשים וציוד טוב יותר. לכל נשק יש את האנימציה הייחודית לו. נדרשת סבלנות וזה לא בא בקלות אבל בהחלט שווה את זה. קיימת גם מערכת שדרוג הציוד, בצורה פשוטה אמנם. לאחר הדיפה או התחמקות מדויקת מאויב, וחיסול האויב, תוכלו לאסוף ממנו אבן–דרקון שבאמצעותה תוכלו לשפר את הנשק. המערכת כאמור מאוד פשוטה לתפעול והשיפור הוא רק מספרי אבל זה עוד נתון שמוסיף ליכולת השחקן. ככל שתתקדמו יותר במשחק, הדמות שלכם תיחשף ליכולות חדשות בצורת אבני קסם. כל אבן קסם משויכת ליסוד אחר ומעניקה לדמות יכולות שונות. העניין הוא לדעת לשלב בין האבנים לנשקים בצורה שתתאים לכל אתגר. ויש גם קרבות בוסים בכל אזור שמעידות על סיומו של אותו שלב.

הגרפיקה נחמדה, למרות שמרגישה מיושנת ברוב המקומות. אין לכם שום שליטה על המראה של הגיבור, שזה דיי מבאס. הטקסטורות בהרבה מקומות נראות מעט מרוחות או שפשוט חסרה להן חדות. וכל זה בעוד שההגדרות הגרפיות עומדות על המקסימום. גם אין יותר מדי אפקטים מיוחדים או משחקי אור וצל, הגרפיקה באופן כללי מרגישה די שטחית ופשוטה. מה שכן אפקט החלקיקים של הנשקים והקסמים, נעשה בצורה טובה.

הסאונד במשחק נחמד אך לא מורגש כל כך, וחסר בהרבה מקומות שדווקא כן היה צריך להיות בהם.

לאורך כל המשחק יש תחושה של חוסר בתוכן ואפשרויות בחירה, כמו למשל החוסר באינטראקציה עם הסביבה, מה שיוצר תחושה כאילו כל הסביבה דוממת וחסרת משמעות. אי אפשר לשבור חביות או תיבות, רק כפתור אינטראקציה לדברים ספציפיים ולא יותר מזה.

בחירות המפתחים יכולות להיות לא ברורות לפעמיים, למשל כמו הבחירה שלא להסביר לשחקן מתי הוא אמור ללחוץ על כפתור האינטראקציה, או שאם הוא לא ננעל על המטרה במהלך קרב, הדמות שלו תרביץ לכל כיוון רק לא לאן שצריך.
וגם כאשר ננעלים על מטרה, המצלמה ממוקמת בצורה שממש לא נוחה, ובמיוחד כאשר צריך להתמודד עם מספר אויבים בו–זמנית. הדברים עשויים להפוך את החוויה המשחקית לפחות מהנה לפעמים. עולם המשחק מרגיש ריקני וחסר חיים, וזה קצת גורם לתחושת שעמום לפעמים.

כמעט ולא ניתן למצוא הקשר ל Remnant: From The Ashes, מבחינת העולם והסביבה. והאמת היא שמדובר בשני משחקים בעלי אופי שונה –אחד הוא יותר משחק אקשן–אימה, עם אווירה אפלה לצד אקשן שממלא אותך באדרנלין ותחושת הישרדות בתנאים קשים. השני מרגיש יותר משחק קליל, אפשר לומר אפילו כמעט לילדים, צבעוני יותר ופשוט.

לסיכום ,קרונוס הוא משחק דארק–סולס בעל פוטנציאל לא מנוצל דיו. הוא קליל מבחינת העלילה והעיצוב, והגימיק המוכר של גיל הגיבור מוסיף אתגר לשחקן. עם קצת שיפורים ותוספת שייצרו קצת יותר אינטראקציה ואטרקטיביות לעולם המשחק, קרונוס יכול להיות משחק ממש טוב. על אף חסרונותיו הוא מומלץ למי שרוצה להכיר את סגנון משחקי הדארק סולס אבל לא מעוניין במשהו כבד מדי.

לעוד נושאים שיכולים לעניין אותך:

משחקי אגו בין גברים לנשים ולמה חשוב שתדעו שזה מיותר

פוטין יפגש עם זלנסקי? האם המלחמה קרובה לסיום