Assassin's Creed: Valhalla – Dawn of Ragnarok
Assassin's Creed: Valhalla - Dawn of Ragnarok תחום ה-DLC הוא אזור ללא הגדרה ממשית בעולם הגיימינג. רוב ההרחבות היום הן תוספת של תוכן
Assassin's Creed: Valhalla – Dawn of Ragnarok תחום ה-DLC הוא אזור ללא הגדרה ממשית בעולם הגיימינג. רוב ההרחבות היום הן תוספת של תוכן או תוספות אסתטיות, אבל בהחלט ניצב רף מסוים למה שאנחנו מצפים שיהיה בהרחבה למשחק. מי שהציבו את הרף הזה היו, CD Projekt Red עם ההרחבות למשחקי The Witcher 3, שהציגו לא רק תוכן אסתטי, אלא גם סיפור חדש ומרענן שעוד לא ראינו או שמענו, לוקיישנים חדשים ומשימות חדשות. ורק המשחקיות נשארה אותו הדבר.
אבל האמת? לפחות במקרה הזה כל המוסיף גורע. אבל זה לא המקרה בהרחבה החדשה של Assassin's Creed Valhalla. כאשר בסופו של דבר חברת יוביסופט נענתה לבקשת המעריצים והעניקה להם את ההרחבה Dawn of Ragnarok, שמספרת לנו את סיפור יום הדין הנורדי.
אודין מגלה שלוקי דאג סרטר, ענק האש, מתכנן לחטוף את בנו, בלדר. אשתו של סרטר נעלמת במהלך הקרב יחד עם בנו ואודיו צריך לחפש בממלכות אחר עקבותיו ובדרך לגלות עם שלם של גמדים הנתונים לשלטונם של ענקי האש והקרח. הגמדים נותנים לאודין צמיד ששואב את כוחותיהם של אויביו, הצמיד הזה הוא השינוי הגדול במשחק.
מבנה העלילה זהה למבנה של המשחק המקורי, רק שבמקום מלכים ושליטים שאתה נקרא לעזרתם, פה תצטרך לעזור לגמדים להביס את הענקים. מבחינת העלילה, העלילה בהחלט מעניינת, הסצנות מדהימות ביופן מבחינה ויזואלית והנופים של היבשת הנהדרת מיוחדים ושונים ממה שאנחנו רגילים, אבל עם כל זאת עדיין קיימת בעיה גדולה מאוד זה עדיין לא מרגיש מספיק שונה. העלילה אמנם סוחפת, אבל הדרך בין סצנה לסצנה לא משמעותית מספיק כדי לסחוב את כל העלילה.
מבחינת גרפיקה ונראות, הם היו יכולים לקחת את זה הרבה יותר רחוק. גם במשחק המקורי ענקי הקרח לא הרגישו כמו ענקים וגם כאן, סרטר הוא לא ענק, אלא פשוט איש רגיל מאד גדול והגמדים, הם פשוט בני אדם נמוכים קצת מן הממוצע. בשום שלב במשחק אתה לא מקבל את התחושה שאתה נמצא במשחק פנטזיה עם גמדים וענקיים ואולי זה בגלל המעבר שסדרת משחקי Assassin's Creed: Valhalla – Dawn of Ragnarok מנסה לעשות.
במשחקים האחרונים של Assassin's Creed: Valhalla – Dawn of Ragnarok אפשר לשים לב לכך שיוביסופט משחקת על הגבול בין הריאליזם ההיסטורי לעולם הפנטזיה הגדול, אבל בשום שלב היא לא הולכת על זה עד הסוף. במישור הריאליזם, אין ספק, הם עושים את עבודתם נאמנה עם דמויות של מלכים אנגליים עתיקים ועם דיוק גיאוגרפי מדהים, אבל אם כבר מדובר בעולם פנטזיה ועל להילחם בענקים, אנחנו רוצים להילחם בענקים, ולא באנשים גדולים מן הממוצע.
הגמדים בעולם הפנטזיה הם עם חזק של לוחמים ונפחים ולכל גרסה של הגמדים יש את החוקים שלהם ואת סיפור הרקע שלהם. פה הם לא הרגישו שונים במיוחד מהאזרחים האנגליים במשחק המקורי. לא רק שמבנה המשחק נשאר אותו דבר, אלא גם המשחקיות עצמה, למעט תוספות בודדות שהמיוחד והבולט בהם הוא צמיד הקסם.
צמיד הקסם שאייבור/אודין מקבל מהגמדים מעניק לך את האפשרות המגניבה לשאוב את כוחותיהם של האויבים אותם אתה מביס. אם תילחם באחד מענקי האש, תוכל לשאוב את הכוח שלו וקבל חסינות מלבה, או להתחזות לענק אש כדי להתפלח לאזורים הנתונים תחת שליטתם אם אתה מנצח עורב אתה יכול להפוך לעורב, להגיע למקומות אסטרטגיים או לעוף ממקום למקום.
בטח שאלתם את עצמכם אוקיי, אבל איפה הקאץ’? אז הנה הוא בדיוק מגיע אתה לא יכול להשתמש בכוחות האלה מתי שבא לך, אתה לא אלוהים, יהיה עלייך לשאוב מספיק אנרגיה מפרחים הממוקמים ברחבי העולם או במהלך הקרב. זה מאוד מגביל ולא ממש נותן את ההרגשה שאתה משחק בתור אל. למעשה כל ההרחבה נותנת הרגשה כזאת, כאילו אנו משחקים במשחק המקורי, אבל עם סקינים, וזה מבאס מפני שמדובר בחבילת תוכן שלא מרגיש שיש הרבה תוכן.
אבל המיקומים במשחק בהחלט יפיפיים, יש העשויים מזהב, סלעים מרחפים באוויר ופסלים ענקיים, נהרות של לבה זורמים על השטחים הירוקים. אמנם לא ציפינו למשחק חדש לגמרי, אבל כן ציפינו להרחבה שמרעננת קצת את המשחקיות, שמחדשת, לא שתתן לנו עוד מאותו דבר וכאן יוביסופט נכשלו. התוצאה היא לא משחק רע, אלא פשוט משחק בינוני.
לסיכום, הטיול ברחבי עולם הפנטזיה המבוסס על המיתולוגיה הנורדית הוא נהדר, במיוחד ממבט על כשאתה הופך לעורב, אבל שוב זה לא מרגיש כמו ריענון של מערכת הקרב או של האויבים, אלא פשוט אותו משחק, אבל עם סקינים.
לעוד נושאים שיכולים לעניין אותך:
