תקשורת מקרבת בין הורים לילדים בעזרת שיטת NLP

בואו נודה באמת, אף אחד לא הכין אותנו איך להיות הורים. לא עברנו הדרכת הורים מבעוד מועד ולפעמים יש סיטואציות שאנחנו לא יודעים איך נכון להגיב ולהתמודד איתן מול הילדים. 
כולנו כהורים רוצים להשתמש בתקשורת מקרבת וליצור חיבור טוב, מלא ביטחון, אהבה ותמיכה עם ילדינו אבל לפעמים זה יותר קל להגיד מלעשות.
בשביל זה ריכזנו כמה עקרונות והנחות יסוד המבוססות על שיטת NLP כדי לתת לכם קצת יותר כלים להתמודדות עם סיטואציות שונות שעולות בתהליך של גידול ילדים ויצירת תקשורת טובה וחזקה יותר עם ילדכם.

עקרונות לתקשורת מקרבת וחיובית עם ילדכם:

1. יצירת ראפור עם הילד לביסוס תקשורת מקרבת:

ראפור הינה טכניקה בשיטת NLP שעוזר לייצר "כימיה" ותקשורת ראשונית טובה בין אנשים. יצירת ראפור נכון יכול לעזור לכם לייצר תקשורת מקרבת וחיובית עם אנשים וילידים אינם שונים.
הבסיס הכי טוב ליצירת ראפור הוא התאמה להתנהגות הלא מילולית ולשפת גוף (הבעות פנים, קצב נשימה, תנועות ידיים, תנוחת גוף וכו') של האדם שמולכם. ברגע שיש התאמה בשפת גוף, בטונים ובקצב הדיבור שלכם נוצר ראפור טבעי ואוטומטי. ברגע שאתם מודעים לכך אתם יכולים לשלוט בשפת הגוף שלכם ובצורה הדיבור כדי לייצר את הראפור ולהכניס את ילדכם לנקודת התחלה של תחושת נוחות.
כאשר שיש ראפור חזק בין ההורה והילד הילד מרגיש שרואים, מבינים ומקבלים אותו ומנקודת התחלה זו הרבה יותר נוח, נעים וקל לדבר ולבצע שינויים. 
בהמשך יופיעו עוד טכניקות שונות שעוזרות בביסוס ראפור עמוק יותר.

2. הבנת המפה פנימית של ילדכם:

בNLP מתבססים על כך שלכל אחד מפה פנימית אישית דרכה הוא רואה ומבין את העולם, חשוב לזכור כי לכל דם ואדם מפה שונה וייחודית משם עצמו. בהתאם לכך גם המפה של ילדינו אינה זהה למפה שלנו והם מבינים ומפרשים דברים בצורה אחרת מאתנו, הם מרגישים וחושבים על דברים אחרת מאתנו. על מנת לבסס תקשורת טובה עם הילדים עלינו קודם כל לקבל אותם כמי שהם ולא לצפות מהם להבין ולחשוב כמונו, אנחנו צריכים לקבל כי הם אנשים שונים בפני עצמם ולתת להם מקום לבטא את הייחודיות, הדעות והרגשות שלהם בפנינו. 
על מנת להיות מסוגלים לעזור לילדנו להתמודד עם האתגרים השונים שהחיים יציבו בפניהם ולייצור תקשורת מקרבת ופתוחה איתם עלינו לנסות להבין את המפה הפנימית שלהם, את נקודת המבט שלהם ואת הפרשנות שלהם לסיטואציות שונות. לדוגמא: אם ילד עקף את ילדכם בתור לנדנדה זה יכול להראות זניח מבחינתם אבל יכול להיות מאוד משמעותי, אולי אפילו משפיל או פוגעני בעיני ילדכם.
כדי לנסות להכיר טוב יותר את המפה הפנימית של ילדכם נסו לדבר איתם על סיטואציה חיובית שקרתה להם, תבקשו מהם לתאר לכם את הסיטואציה ותשימו לב לפרטים אותם הם מדגישים כדי להבין מה היה משמעותי יותר עבור ילדכם, מה פחות ותוכלו בסוף גם לשאול איך הם הרגישו באותה סיטואציה? ומה בדיוק גרם להם להרגיש ככה?

3.  זיהוי מערכת ייצוג חושית הדומיננטית שלהם:

עקרון נוסף בNLP הוא שלכל אדם מערכת ייצוג חושית אחרת (ויזואלי- ראייתי. אודיטורי – שמיעתי. קינסטטי- תחושתי). נסו להקשיב לילדכם בזמן שהם מתארים את הסיטואציה ושימו לב אם הם מתארים מה הם ראו לפרטי פרטים, משתמשים במונחים הקשורים בראייה כנראה שמערכת הייצוג הדומיננטית שלהם היא ויזואלית. 
אם הם מתארים מה הם שמעו, איזה קולות או מוזיקה הייתה ברקע ומשמשים במונחים הקשורים בשמיעה כנראה שהם יותר אודיטורים. 
אם הם מתארים לכם את הרגשות שלהם, איך כל דבר השפיע עליהם וגרם להם להרגיש, איך הסביבה הרגישה, מה הייתה הטמפרטורה והמרקם של דברים מסביב כנראה שהם יותר קינסטטים. 
למה חשוב בעצם לדעת מהי מערכת הייצוג של הילד? 
בעזרת זיהוי מערכת הייצוג המרכזית שלו תוכלו להשתמש בשפה שמייצגת יותר את מערכת הייצוג שלו ובעצם ליצור עם הילד תקשורת מקרבת יותר ותחושה שההורים שלו מבינים אותו, "מדברים באותה שפה" כמוהו ולייצר ראפור טוב יותר. 

4. זיהוי הכוונה החיובית של הילד: 

אחת מהנחות היסוד של NLP אומרת שלכל התנהגות שינה כוונה חיובית. גם להתנהגות שלילית, פוגענית או מזיקה ישנה כוונה חיובית פנימית לפעמים לא מודעת העונה על צורך מסוים.
על מנת לשנות התנהגות מסוימת יש להבין על איזו כוונה חיובית היא עונה. אם כהורים תשפטו ותבקרו את ההתנהגות עצמה של ילדכם לא בטוח שתשיגו את התוצאה הרצויה, לאומת זאת אם תמצאו את הכוונה החיובית עליה ההתנהגות עונה תוכלו לבדוק וללמוד ביחד סוגי התנהגות שונים העונים על אותו הצורך לייצר תקשורת מקרבת יותר עימם. 

5. הפרדה בין ההתנהגות לבין הזהות של הילד:

כמו שציינו, כל התנהגות נובעת מכוונה חיובית פנימית ככה שבאמת אין דבר כזה  "ילד רע" או "ילד בעייתי" יש ילד שלא מצליח לענות על צורך מסוים בהתנהגות מתאימה או ילד שאין לו את הכלים הנכונים והמתאימים להתמודדות עם סיטואציות שונות. כאן תפקידנו כהורים לעזור לו וללמד אותו דרכים חדשות להתמודדות.
חשוב שהילדים ידעו כי אתם מבדילים בין ההתנהגות שלהם לבין מי שהם כאנשים. לדוגמא- במקום להגיד לילד "אני כועס עלייך" פה אתם מתייחסים למי שהם ברמת הזהות תגידו "אני כועס על ההתנהגות שלך עכשיו" פה אתם מתייחסים להתנהגות ספציפית ולא לילד עצמו כאדם ומבססים תקשורת חיובית יותר אתו.
בנוסף יש להימנע ממילים מכלילות כמו "תמיד", "אף פעם". שאנחנו משתמשים במילים מכלילות הילדים מקבלים תחושה שההתנהגות שלא רצויה היא תמידית ולא תלויה בסיטואציה ובעצם במקום לעודד אותם ללמוד התנהגויות חלופיות אנחנו מקנים להם תחושה שהם לא יכולים להשתנות כי הם "תמיד" ככה.

6. תקשורת מקרבת כבסיס למתן כבוד לילד תוך הצבת גבולות:

האם תבקשו מבן/בת הזוג שלכם שבדיוק קוראים ספר לעזוב הכול ולשטוף כלים ברגע זה? או שתבקשו שישטפו כלים כאפשר יסיימו את מה שהם עושים? 
אותו דבר עם ילדים, אם אתם רוצים שהם יעשו משהו מסוים והם באמצע משהו אחר אתם לא יכולים לצפות מהם לעזוב את העיסוק שלהם באותו רגע כי ביקשתם כי הם כבר שקועים במה שהם עושים והם עסוקים. יותר אפקטיבי ומכבד כלפי הילד לבקש "שתסיים בבקשה בוא לעשות.." או "בוא תשחק עוד 5 דקות ואז תבוא לעשות.." ולתת להם בעצם לסיים את מה שהם עושים או לפחות להתחיל לסיים ולהתכונן למה שאתם רוצים שהם יעשו. 

כהורים יש לנו את המחויבות ללמד את הילדים שלנו הבדלים את בין טוב לרע ולכן יש למנוע ולעצור התנהגות שלילית ופוגעניות באותו רגע שהיא קוראת ולזהות את הכוונה החיובית שמאחוריה כדי להביא אפשרות להתנהגות חלופית שתענה על אותו הצורך באותו הרגע וללמד את הילד מאותו רגע ולעתיד שלאותו כוונה חיובית שגרמה להתנהגות השלילית ישנה אפשרות התנהגות חלופית, נעימה ואפקטיבית יותר. מתן התנהגות חלופית טובה באותו הרגע תוריד משמעותית את הסיכוי לחזרה של ההתנהגות שלא רצויה שכן הילד מכיר עכשיו דרך חדשה ואפקטיבית יותר לקבל את מה שהוא רצה ולענות עלך הצורך. 

לסיכום:

זה ברור שהכוונה שלנו כהורים כלפי ילדנו היא תמיד חיובית ואנחנו רוצים תמיד בטובתם. נקווה שהכלים שקיבלתם במאמר והנקודות למחשבה שהעלנו יעזרו לכם בהתמודדות ויתנו לכם עוד כלים על מנת לעזור לילדכם ברגעי משבר ולעזור לכם כמשפחה לשפר את התקשורת, הקרבה, ההבנה, האמון והביטחון.